חבר שלח אלי קישור לסרטון שבו עבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה הידוע בציבור מתיר לאשה ליהנות מתבשיל שבישלה בחג בקדירה שהשתמשה בה במשך השנה, ונשאלתי לדעתי בעניין:
ובכן, אם בישלו בקדירה חמץ ממש כמו לחם או סולת או שיבולת שועל וכיו"ב התבשיל אסור מדרבנן, כי החמץ הבלוע בקדירה אוסר במשהו את התבשיל שבושל בקדירה זו בפסח. אולם, אם השתמשו בקדירה זו במשך השנה רק לתבשילים שאינם חמץ, התבשיל שבישלה מותר. ואם לא ידוע בוודאות שהשתמשו בקדירה זו לתבשיל שיש בו חמץ, גם כן התבשיל שבושל בה בפסח מותר בהנאה, מפני שתערובת-חמץ שהחמץ שבה פחות מכזית בכדי אכילת שלוש ביצים (כ-2–3 אחוזים חמץ) – אסורה מדרבנן (וכפסק רבנו בהלכות חמץ ומצה א, ו: 'אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלוש ביצים אע"פ שאסור לו לאכול, אם אכל אינו לוקה אלא מכת מרדות'), והואיל והדבר ספק וספק דרבנן לקולא, מותר ליהנות מן התבשיל הזה.
להבנתי, החמוֹר עבדאללה שר"י התיר את הקדירה הזו מפני שלשיטתו האיסור הבלוע בקדירה בטל בשישים בדפנות הקדירה מלפני הפסח (וידועה היא שיטתם שהחמץ מתבטל בשישים לפני הפסח, ואף העלילו על רבנו שלשיטתו החמץ נרדם, וחוזר וניעור). יתר-על-כן, משיטתו של עבדאללה עולה למעשה, שאין צורך להגעיל כלים לפני הפסח כלל ועיקר! שהרי האיסור הבלוע בכלים העבים והאיכותיים של ימינו לעולם בטל בשישים מלפני הפסח (וכך נהג החמוֹר הלכה למעשה כשהוא התיר את הקדירה מבלי להעריך את האיסור הבלוע). ובמלים אחרות, עבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה-מריה ביטל לחלוטין את כל תורת ההגעלה שחייבו בה חכמים ע"ה לכלים שהשתמשו בהם לחמץ – שהרי לעולם האיסור הבלוע בדפנות הקדירה בטל בשישים, ולשיטתו חמץ שבטל בשישים מלפני הפסח מותר בפסח. מסקנה זו הינה ראיה נוספת לכך ששיטתו של עבדאללה הנוֹעֵר הבל מהובל ושלא ייתכן שהחמץ "בטל בשישים" מלפני הפסח, שהרי אם הוא בטל מדוע חכמים חייבו להגעיל את הכלים שבישלו בהם חמץ באופן גורף?
ומה דינו של מי שמבטל את דיני הסנהדרין? ובכן, הנה לפניכם הלכות ממרים (א, א–ב) שבהן מתוארים כוחו וסמכותו העצומים של בית-הדין-הגדול: "בית-דין-הגדול שבירושלים הם עיקר תורה-שבעל-פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה, שנאמר: 'עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה' [דב' יז] – זו מצות עשה. וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת אליהם, ולהישען עליהן. כל מי שאינו עושה בהוראתן עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל' [שם]. ואין לוקין על לאו זה, מפני שניתן לאזהרת מיתת-בית-דין: שכל חכם שֶׁמּוֹרֶה על דבריהם מיתתו בחנק, שנאמר: 'וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ' [שם]".
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד".