CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

דוגמה שפא בשמות (לד, ב) נאמר: "וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר", ושם תרגם אונקלוס: "וְנִצַּבְתָּ לִי" – "וְתִתְעַתַּד קֳדָמַי", והואיל וממילת "לִי" ניתן חלילה להבין שההתייצבות היא לי-בשבילי, דהיינו לשם איזו תועלת דמיונית לה' יתעלה שמו, אונקלוס נחלץ לתרגם שלא כך הם פני הדברים, אלא ההתייצבות היא לפניו יתעלה, לפני מקום שכינתו. כמו כן, בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתתו יתעלה כגון במילת "לִי", אונקלוס מרחיק מא

טרם שנמשיך את סקירת ספר יצירה והפירוש העקוש שיוחס בשקר לרס"ג, אצרף לפניכם דברים שכתב ר' מאיר המעילי (פרובנס, המאה הי"ג) באגרתו נגד הקבלה הפגאנית. אגרת זו הובאה בספרו "מלחמת מצוה" (עמ' 232, דבריו אלו לא יצאו לאור ועדיין בכתב-יד), וז"ל: "וגם שמענו כי חובר עוד אליהם פירוש שיר השירים, וספר יצירה, והיכלות, ונכתבו שם דברים בדרך מינותם, ופירוש קהלת ושאר ספרים. דרשו וחקרו היטב, ואם הם בקרבכם – בערו אותם מן הארץ ולא יהיה לכם לפוקה, וחטטו אחריהם! כי כן ביערנו אנחנו הנמצאים בקרבנו". ואם

בגמרא תענית (כט ע"א) הובאה אגדה שמספרת סיפור מזעזע על חורבן בית-ראשון. אין להבין אגדה זו כפשוטה, מפני שבאגדה זו שיקעו חז"ל רעיונות עמוקים ומסרים של נחמה לדורות. הבנתה כפשוטה, מעבר לשיבושי המחשבה שהיא עלולה לדרדר אליהם, מחריבה גם את התובנות והמסרים החשובים והנעלים אותם ביקשו חז"ל להעביר לנו לדורות. והנה לפניכם לשון האגדה: "תנו רבנן: משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה, ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: 'ריבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברין

בעקבות המאמר: "ביקורת משורש פורה ראש ולענה", כתב הכותב מכתב נוסף, שמו הבדוי הוא דוד כהן, אך הנני חושד שמדובר בלא פחות מרצון ערוסי הידוע בציבור אשר כותב לי ומנסה להשפיע עלי בדרך עקיפה ובשם בדוי – כי נכלוליות שכזו, נכלוליות ברמות כל-כך מפותחות ומתוחכמות לא ראיתי אצל שום אדם למעט אצלו. לבן הארמי בהתגלמותו. הפעם אביא את דבריו בשלמותם, ושימו לב לחלקלקותו של הנוכל, וכמעט שנפלתי בפח יקושו! וזה לשונו: רבי אדיר היקר, הרי אני מוחל וסולח לך על כל חיצי הגנאי שהפנית כלפי. ולא רק על מה שהי

להלן ביקורת שקיבלתי כנגד דרכו של אור הרמב"ם, ביקורת חריפה מאד שעטופה בתחילתה ובסופה בדברי נועם, אך לא שתי לבי לדברי הנועם ולא נתתים למצוא דרכים לליבי, כי דרך האמת היא זו שבראש מעייני, ותשובת אמת לא תיתכן אלא מתוך התמקדות בדברי הביקורת בלבד, ולכן השמטתי לקמן את דברי הנועם המתעתעים, והותרתי אך ורק את הביקורת. והנה דברי המבקר לפניכם: דומני שפספסתם תפיסה מרכזית בשיטת רבנו. כל בר בי רמב"ם לחד יומא יודע שהרמב"ם מחלק תמיד ובכל מקום את האומה (ואכן גם את האנושות) לשניים: ההמון והיחידי

ביום רביעי יז באדר ב תשפ"ד פורסמה כתבה באתר N-12, שכותרתה: "הרב משה צדקה: גם מי שלא לומד תורה לא יתגייס, בזה תלויה ההגנה של החיילים". מוסא המשומד ממשיך את דרכם של ישמעאל ועבדאללה למשפחת עיזֵּי יוסוף הסרוחים, לפיהם אם הממשלה תורה לגייס את יושבי הישיבות הם יעזבו בהמוניהם לחוץ-לארץ (הלוואי, וביערת הרע מקרבך). לאחר שישמעאל ועבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה פערו את פיהם הוסיף ופער את פיו החמור הספרדי התורן, חמור שטרם הכרתי אך כנראה מפורסם מאד בעולם המינות הספרדי הנרצע. ובכן, מוסא המשומד פע