CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

בעקבות הפרק החמישי שבמאמר: "דיני ומנהגי כתיבת ספר תורה", שבו הנני מערער על ייחוס התשובה בעניין התגין לרבנו הרמב"ם (סימן קנד), נשלחו אלי השאלות הבאות: 1) ניתן לקבוע שתשובות רבות שיוחסו לרבנו הן מזויפות, אך יש לעשות זאת באופן מחקרי ומדעי. לשיטתך רבות מהתשובות שיוחסו לרבנו הן מזויפות, ורבנו כלל לא כתבן, לעומת זאת, קאפח פסל אך ורק את התשובות לאנשי לוניל, מדוע הוא לא פסל גם תשובות אחרות? 2) זאת ועוד, רבים מאד מבתי-הכנסת בימינו לא יקראו בספר שאינו מתויג (ולאחרונה ראיתי זאת גם אצל ת

במשלי (יג, כג) נאמר: "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט", ונשאלת השאלה: הייתכן שה' יתעלה-שמו יעניש אדם בלא משפט? ועוד בעונש המוות והכיליון הסופי? והלא אחד מיסודות תורתנו הוא שכל מעשי ה' בצדק ובאמת, במשפט ובמידה, וכמו שנאמר בדברים (לב, ד): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", ובדברי הנביאים: "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִי

צאצאי המינים בימינו מחמירים מאד-מאד בדין טבילת כלים, כאילו שימוש בכלים שלא הוטבלו חמור כאכילת טָרֵף או כחילול שבת. רבים מהם נוהגים לפרק כלים חשמליים לחלקים קטנים ולהטביל אותם במקווה. מדהים אותי לראות כיצד הם גם מחללים-שֵׁם-שמים באופנים חמורים בהפיכת תורת אלהים חיים לקורדום-חוצבים, גם מחרפים ומגדפים את השֵּׁם הנכבד והנורא בדבקותם באמונות-הבל מתועבות ובאימּוּת הזיות אליליות, גם שוגים בעבודה-זרה גופה כגון בהפיכת גדוליהם החיים והמתים לשיקוצים, וגם מוחקים את כל יסודות הדת המחשבתיי

ביום ראשון, כג באייר תשפ"ו, פער את פיו אחד המינים המכוערים והשחצנים ביותר שקמו לעדת המינות החרדית בשנים האחרונות, והגן במילים חריפות על השתמטותם של החרדים מהגנה על ארץ-ישראל ועל היהודים היושבים בה. למעלה משנתיים וחצי מאז ההתקפה של החמס בשבת שמחת-תורה, ועדיין חברת המינות החרדית מתגוללת בטומאת גילוליה. אלפי הנרצחים ההרוגים והפצועים לא חדרו את ליבה הערֵל, והיא עדיין אוחזת בדבקות במינותה. למרות כל הסבל והייסורים שעברו ועוברים על עם-ישראל במלחמה הקשה מאז הטבח, החברה החרדית נסגרת ב

בימינו רווחת מאד ההשקפה שהייסורים שחלים באדם, כולם או חלקם, הם ייסורים של אהבה, במאמר זה נלמד שאפילו ההשקפה שמיעוט מן הייסורים הם "ייסורים של אהבה" הינה השקפה שגויה, ושכל הייסורים נובעים מחטא ועוון, דהיינו: אין ייסורים בלא עוון – והשקפה זו נפוצה מאד בדברי הנביאים: "עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ" (יר' לו, טו). עוד נלמד כיצד עיוותו את ההשקפה השגויה הזו אשר מייחסת לה' עָוול, והפכו אותה להזיית מינות חמורה מאד, אשר חוסמת את ההתבוננות האמיתית בייסורים,

ביום יב בסיוון תשפ"ב קיבלתי תגובת נאצות חרפות וגידופים מאת "סורה שבה פלוני אלמוני", כך כינויו, על יחסי למינים האירופים, וז"ל: איך אפשר לרדת לכזו דיוטא לדבר בשפת ביבים כזו על תלמידי חכמים. היכן למדת את שפת הגועל וביזוי כל-כך זול לחכמי ישראל ואפילו למלאכי עליון קדושים ושרפים, ממי למדת? האם הרמב"ם נהג כך? תתבייש!! אפילו שונאי ישראל כופרים רשמיים (לא כמוך המתחזה לכשר) כשמהגגים את הבליהם, לא מתבטאים בצורה כזו על חכמי ישראל, שאפילו תחיה אלף שנים פעמיים ותגלוש כל היום באינטרנט בקדוש