CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

בהלכות תשובה (א, ה–ו) רבנו פוסק כך: [ה] "שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה לכל ישראל כהן גדול מתוודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: 'וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' [ויק' טז]; [ו] שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות. בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע [=שנודע] לו, בין שלא הודע לו – הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות". ושתי שאלות ראויות להישאל: א) מדוע נבחר דווקא שעיר המשתלח לכפר

דוגמה ש בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך: "בחג הזה [חג הסוכות] עושים ניסוך המים, שפע של חסד באותם שיתים [=צינורות] מששת ימי בראשית, וכל שבעת הימים – העליונים מקבלים מאותם מים חיים שיוצאים מירושלים העליונה הטמירה [...] כשיעביר הקב"ה את הטומאה מן הארץ, שירדו אותם מים טהורים באותם השיתים באותו מזבח עליון, ים האחרון, והם שלושה לוגין מים, שמונה עשרה ביצים, כנגד צדיק שנקרא 'חי העולמים', ועל ידו המים יורדים באותם שיתים [=צינורות]". וריבוי התיאורים הללו והחזרה הכפיי

דוגמה שפא בשמות (לד, ב) נאמר: "וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר", ושם תרגם אונקלוס: "וְנִצַּבְתָּ לִי" – "וְתִתְעַתַּד קֳדָמַי", והואיל וממילת "לִי" ניתן חלילה להבין שההתייצבות היא לי-בשבילי, דהיינו לשם איזו תועלת דמיונית לה' יתעלה שמו, אונקלוס נחלץ לתרגם שלא כך הם פני הדברים, אלא ההתייצבות היא לפניו יתעלה, לפני מקום שכינתו. כמו כן, בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתתו יתעלה כגון במילת "לִי", אונקלוס מרחיק מא

טרם שנמשיך את סקירת ספר יצירה והפירוש העקוש שיוחס בשקר לרס"ג, אצרף לפניכם דברים שכתב ר' מאיר המעילי (פרובנס, המאה הי"ג) באגרתו נגד הקבלה הפגאנית. אגרת זו הובאה בספרו "מלחמת מצוה" (עמ' 232, דבריו אלו לא יצאו לאור ועדיין בכתב-יד), וז"ל: "וגם שמענו כי חובר עוד אליהם פירוש שיר השירים, וספר יצירה, והיכלות, ונכתבו שם דברים בדרך מינותם, ופירוש קהלת ושאר ספרים. דרשו וחקרו היטב, ואם הם בקרבכם – בערו אותם מן הארץ ולא יהיה לכם לפוקה, וחטטו אחריהם! כי כן ביערנו אנחנו הנמצאים בקרבנו". ואם

בגמרא תענית (כט ע"א) הובאה אגדה שמספרת סיפור מזעזע על חורבן בית-ראשון. אין להבין אגדה זו כפשוטה, מפני שבאגדה זו שיקעו חז"ל רעיונות עמוקים ומסרים של נחמה לדורות. הבנתה כפשוטה, מעבר לשיבושי המחשבה שהיא עלולה לדרדר אליהם, מחריבה גם את התובנות והמסרים החשובים והנעלים אותם ביקשו חז"ל להעביר לנו לדורות. והנה לפניכם לשון האגדה: "תנו רבנן: משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה, ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: 'ריבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברין

בעקבות המאמר: "ביקורת משורש פורה ראש ולענה", כתב הכותב מכתב נוסף, שמו הבדוי הוא דוד כהן, אך הנני חושד שמדובר בלא פחות מרצון ערוסי הידוע בציבור אשר כותב לי ומנסה להשפיע עלי בדרך עקיפה ובשם בדוי – כי נכלוליות שכזו, נכלוליות ברמות כל-כך מפותחות ומתוחכמות לא ראיתי אצל שום אדם למעט אצלו. לבן הארמי בהתגלמותו. הפעם אביא את דבריו בשלמותם, ושימו לב לחלקלקותו של הנוכל, וכמעט שנפלתי בפח יקושו! וזה לשונו: רבי אדיר היקר, הרי אני מוחל וסולח לך על כל חיצי הגנאי שהפנית כלפי. ולא רק על מה שהי