CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

בעניין ספר-האופל נשאלתי כך: ראיתי את תלונותיכם על דברי ספר הזוהר בכמה נושאים (רוממות האל, ברכת הלבנה ועוד) וציפיתי למעט יושר אינטלקטואלי שהרי כל מה שכתוב בספר הזוהר מופיע בגמרא ובמדרשים באין-ספור מקומות [האמנם?] ולכן לא הבנתי: האם אתם כופרים בדברי חז"ל או שמא אתם מסבירים את דבריהם בצורה אחרת (כדעת הרמב"ם) – ואם כך, מדוע לא ניתן לקרוא את ספר הזוהר באותו אופן?! ולהבנתי זאת הייתה דרכו של הרב יוסף קאפח ז"ל. דברי חכמים וחידותם. שאם לא כן נמצאתם מוציאים שם רע לכל דברי חז"ל שתואמים

דוגמה שסט בשמות (לג, יא) נאמר: "וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל", מפשט הפסוק המינים עלולים לתעתע שהקב"ה ומשה דיברו כאשר פניהם זה כנגד זה, דהיינו יש להקב"ה לפי דמיונם הנואל פנים כבני האדם – ולכן אונקלוס, שהוא ממוסרֵי התורה-שבעל-פה, תרגם שם כך: "פָּנִים אֶל פָּנִים" – "מַמְלַל עִם מַמְלַל", דהיינו דיבור עם דיבור, ומטרתו בזה ללמד על ייחודיו

"וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ" (יח' יא, כא). טרם שאמשיך בסקירת הפירוש, אבקש ברשותכם לחזור להקדמת הפירוש לספר יצירה שבה הזייפן סוקר את תשע השיטות בעניין מציאות העולם. ובכן, שמתי לב לכך שהזייפן שחיבר את הפירוש לספר יצירה העתיק את ההקדמה הזו מפירושו הארוך של רס"ג לתורה שאינו נמצא בידינו, תוך שהוא תוקע בה את הזיותיו. וכיצד הנני יודע זאת? ובכן, בראש פירוש רס"ג לתורה (עמ' טו), קאפח מעתיק בהערה את דברי רס"ג ש

המעמד המכונן ביותר בהיסטוריית העם היהודי הוא מעמד הר סיני, ובמאמר זה נעמוד על מאפייניו הייחודיים שלא חזרו ולא יחזרו עוד לעולם. במעמד אדיר זה, נכרתה ברית-עולם בין הקב"ה לבין עם-ישראל. בזכות קבלת התורה, עם-ישראל, שהיה עם של עבדים נרצעים שפלים וּמוּכִּים, התרומם ונהיה לאומה נשׂגבה חדוּרת מטרה: לקרוא בשם ה' אל עולם ולפרסם את מציאותו וייחוד שמו לכל באי עולם. כמו כן, במעמד אפוּף הוֹד זה, ניתנו לעם-ישראל עשרת הדיברות, ולאחריהן משה רבנו עלה אל הר סיני, ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה ק

ידוע המנהג להישאר ערים בליל שבועות ולעסוק בתורה. מנהג זה, כמנהגים רבים נוספים, אינו קדום כפי שטועים לחשוב, אלא חדש לגמרי. זו הסיבה שהוא לא נזכר בכתבי חז"ל, לא בכתבי הגאונים והרמב"ם, לא בדברי הראשונים ואף לא בדברי האחרונים. מנהג זה החל להתפשט כאש בשדה קוצים החל מהמאה הי"ז, לפני כשלוש מאות וחמישים שנה בלבד! תופשי אגדות חז"ל כפשוטן אשר החריבו את דתנו ושקעו בהשקפות מינות ומדוחים, החליטו להביא ראיה למנהג הזה לאור דברי המדרש בשיר השירים רבה (א, ב), שם נאמר שעם ישראל ישן ונחר ולא נו

ביום שלישי כה באדר א תשפ"ד (5.3.24) פורסמה כתבה ב"יתד נאמן", שכותרתה: "ואנשכנו כחמור". כבר מתוך הכותרת של הכתבה ניתן להבין לא מעט על שחץ וגאון ליבה של חברת המינות החרדית הפרו-נוצרית. וכך נאמר בתלמוד מסכת פסחים (מט ע"ב): "תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם-הארץ אמרתי: מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! אמר להן: זה [החמור] – נושך ושובר עצם, וזה – נושך ואינו שובר עצם". כלומר, נדמה להם לחרדים שעם-ישראל שונא אותם בגלל שהם "תלמידי חכמים" וכל עם-ישראל